נקודת המוצא לבירור יחסה של היהדות לדתות אומות העולם היא ״שבע מצוות בני נח״ – התביעה התורנית הבסיסית מהאנושות. על פי הסוגיה במסכת סנהדרין )נו ע״א(, כל אדם מחויב בשבע מצוות אלו ;ואם מצוות יש כאן – יש שיאמרו שגם דת יש כאן. אלא שהתבוננות במקורן של שבע מצוות בני נח ובטיבן מוליכה למסקנות שונות לחלוטין.
סיפורה של האנושות עד נח הוא סיפור שבו הידרדרות של העולם אשר מסכנת את עצם קיומו. כאשר האדם משחית את יחסיו עם הסביבה, עם האדמה ועם הזולת – ״ִּכִּי הִשְִׁחִית ָּכָּל בָָּׂשָׂר ֶאֶת דַּרְכֹּוֹ ַעַל הָאֶָרֶץ״ )בראשית ו, יב( – אזי העולם כביכול כבר אינו ראוי לקיום. הידרדרות זו היא המקור לשבע המצוות, ולמעשה מצוות אלו גם מבטאות בדיוק עיקרון זה – חוקי שמירת החיים בעולם שנברא על ידי האלוהים:
תנו רבנן: שבע מצות נצטוו בני נח: דינין, וברכת השם, עבודהזרה, גילוי עריות, ושפיכות דמים, וגזל, ואבר מן החי.1
שתיים מהמצוות מונעות פגיעה במרחב האלוהי )עבודה זרה וגידוף( ;שתיים מונעות פגיעה באדם )גילוי עריות ושפיכות דמים(; שתיים מונעות פגיעה ברכוש )גזל ודינים(; והשביעית עוסקת בפגיעה במרחב בעלי החיים )איבר מן החי.(
נראה שנוכחותה של מצוות איבר מן החי ברשימה זו מחדדת את מהותן של המצוות: מצווה זו ״זניחה״ לכאורה בחומרתה ובשכיחותה ביחס לאיסורי הליבה האחרים ברשימה שחומרתם גדולה. הכנסתה לרשימת המצוות מלמדת על הערך ההצהרתי של הכלל כולו: מצוות אלו נועדו לשמירה על ארצות החיים מההשחתה שעלול האדם להשחיתן, ושמירה זו כוללת גם את עולם החי. למעשה, נח עצמו מצטווה להציל מן המבול גם את עולם החי, ולאחר המבול נכרתת ברית בין הקב״ה לבין האדם והחי יחדיו ]1[.2
על פי הסבר זה, מובן ביותר מדוע שבע המצוות הן גם התנאי לקבלת מעמד של ״גר תושב״.3 גר תושב הוא גוי שרוצה לחיות בתוך ישראל ולמעשה לחלוק איתם את המרחב. שבע המצוות מבטיחות שאדם זה יעמוד בתנאי הקיום הבסיסיים של חברה אנושית על מנת שיוכל לחיות בתוך המרחב היהודי.

1 . סנהדרין נו ע״א.
2 . בסוגיית הגמרא )שם( מופיעה דעה שלפיה על שבע המצוות יש להוסיף את איסור כלאיים. על פי דרכנו, ההיגיון שבהצעה זו ברור: גם איסור כלאיים שייך להשחתת הארץ וערבוב המינים שברא בה הקב״ה באופן טבעי וישר. כלשון המדרש: ״אף הארץ זינתה, היו זרעין לה חטין והיא מפקא זונין״ )בראשית רבה ]וילנה[, פרשה כח.(
3 . משנה תורה, הלכות עבודה זרה, פרק י, הלכה ו.

ואכן, ניתן לראות כיצד עבירה על מצוות בני נח מתוארת במקורות כגורמת לגירוש מארצות החיים .שפיכות דמים הביאה לגירושו של קין מעל פני האדמה ולהפיכתו לנווד חסר ארץ. גם בהקשר של עם ישראל, עונשו של הרוצח בשגגה הוא גלות, ושפיכות הדמים מטמאת את המרחב ומחללת את הארץ: ״ִּכִּי הַָּדָּם הּוּא יַחֲִנִיף ֶאֶת הָאֶָרֶץ וְלָאֶָרֶץ לֹאֹ יְכַֻּפַּר לַָּדָּם אֲׁ ֶשֶׁר שַֻּׁפַּךְ בָּּהּ ִּכִּי ִאִם בְַּדַם שׁפְֹכֹוֹ״ )במדבר לה, לג.(
הגזל הוא זה שהביא בסיפור המבול לאיבוד זכותו של האדם לחיות על האדמה, ״ִּכִּי מָלְָאָה הָאֶָרֶץ חָָמָס מִפְּנֵיֶהֶם״ )בראשית ו, יג( ,וכפי שביארה הגמרא )סנהדרין קח ע״א( שחמס משמעו גזל.4
יחד עם הגזל המבול נגרם גם בעטיו של חטא העריות: ״ִּכִּי הִשְִׁחִית ָּכָּל בָָּׂשָׂר ֶאֶת דַּרְכֹּוֹ ַעַל הָאֶָרֶץ״ )שם, יב(, וכפי שביארו חז״ל ,השחתה זו היא השחתת היצר המיני ומעבר על איסורי עריות.5 גם ביחס לארץ ישראל, גילוי העריות גורם ליושבים בארץ לאבד את זכותם עליה, בין אם מדובר בגויים, בין אם מדובר בעם ישראל: ״ִּכִּי
ֶאֶת ָּכָּל הַתּוֹעֵֹבֹתֹ הֵָאֵל עָשּׂוּ אַנְׁ ֵשֵׁי הָאֶָרֶץ אֲׁ ֶשֶׁר לִפְנֵיֶכֶם וַתִּטְָמָא הָאֶָרֶץ: וְֹלֹאֹ תִָקִיא הָאֶָרֶץ אֶתְֶכֶם בְַּטַמַּאֲֶכֶם אֹתָּהּ כַּאֲׁ ֶשֶׁר קָָאָה ֶאֶת הַגֹּוֹי אֲׁ ֶשֶׁר לִפְנֵיֶכֶם״ )ויקרא יח, כז–כח.(
גם הדינים נמנים כתנאי הכרחי ויסודי לקיום העולם. בפירושו למשנה מבחין רבנו יונה )שדבריו הובאו בטור בתחילת חושן משפט( בין דברים שהם משמעות הקיום ומטרתו – תורה, עבודה וגמילות חסדים – לבין דברים שהם תנאי הכרחי המאפשר את הקיום, כגון הדינים. דבריו שם מנסחים באופן קולע את תפקידן של מצוות בני נח

4 . ראו גם דברי הרמב״ן בפירושו לפסוק שם, וכן בהמשך דבריו. לדבריו, החמס שייך לשכבת היושר הטבעי הנתבע מכל אדם באשר הוא אדם ללא תלות בציווי חיצוני: ״והטעם מפני שהוא מצוה מושכלת אין להם בה צורך לנביא מזהיר״ .
ראו גם בהקדמת רב ניסים גאון לתלמוד ]7[ ובדברי בעל חובות הלבבות ]8[.
5 . ראו בדברי רש״י על אתר ועוד.
כפי שהצגנו אותו כאן – שמירה על קיומו של העולם אך לא מענהלכל תכלית קיומו של האדם:

על שלושה דברים העולם קיים: על הדין ועל האמת ועל השלום )משנה, אבות א, יח( ]...[ אמר: ״העולם קיים״, פירוש: אַחַר שנברא – מתקיים על ידי אלו, שעל ידי הדיינין שדנין בין איש לחבירו העולם קיים [...]

הדינין אינם שייכים לדברים שבעבורם נברא העולם אלא לדברים המקיימים את העולם לאחר שכבר נברא. ההבחנה שיוצר רבנו יונה נכונה לגבי דינים ומלמדת גם על הכלל כולו: מצוות בני נח אינן הסיבות הראשוניות שבשבילן נברא העולם, אלא הן חלק מהדברים ש״אחר שנברא – מתקיים על ידי אלו״. הן שומרות על הקיים מפני חורבנו. כפי שנאמר לעיל, כל ההקשר שבו ניתנו שבע מצוות בני נח – חידוש הברית בין הקב״ה והאדם לאחר חורבן העולם במבול – מצביע על היותן כללי בסיס לקיום העולם, כללים שהפגיעה בהם מביאה לעיוות כה גדול עד שאין לעולם זכות קיום. מצוות אלו נחוצות על מנת שהעולם לא ייחרב בשנית.6
ניתוח זה מציף גם את מה שנפקד מרשימת שבע המצוות: העיסוק לא רק במניעת הפגיעה בקיים אלא בפיתוח מערכת היחסים בין אדם לאדם ובין אדם לאלוהים. אסור לגזול ולרצוח, אך אין ״ואהבת לרעך כמוך״; אסור לעבוד עבודה זרה, אך אין ״ואהבת את ה׳ אלוהיך״. היעדר זה מתחדד לנוכח השוואת שבע המצוות לרשימה

6 . ישנם ניסיונות להתמודד עם ה״דלות״ היחסית של שבע המצוות על ידי הטענה שמצוות אלו הן כללים, ומהם מסתעפים עוד פרטים מרובים. כך ניתן אולי להסביר מדוע הגמרא במסכת חולין )צב ע״א( עוסקת ב״שלשים מצות שקבלו עליהם בני נח "]9[; וראו גם דברי בעל ספר החינוך ]13[ ודברי הרמ״ע מפאנו בספרו עשרה מאמרות ]11[. אך גם אם נרחיב את היקפן של המצוות, עדיין הן מתוחמות למרחבי חיים ספציפיים ביותר ואינן נוגעות בשאלה הגדולה של עבודת אלוהים.

מקבילה המופיעה בספר היובלים ]2[.7 ברשימה זו מופיעות גם מצוות של עשה טוב, יחס בין אדם לאלוהים )״לברך את בוראם״( ויחסי בין אדם לחברו )״לעשות צדק״, ״לאהוב איש את רעהו״( ומשפחתו )״ולכבד את האב ואת האם״(. העשייה החיובית וההתפרׂשׂות על פני כל מרחבי החיים המשתקפות מרשימה זו, מדגישות את העובדה שחז״ל מעצבים את שבע המצוות ככללים השומרים על העולם מחורבנו, אך הן אינן מתיימרות לתת מענה מלא לעולם הדתי של אומות העולם .

למרות אופיין של שבע המצוות העולה בפשטות מתוך הדברים, ישנה עמדה הסוברת שמצוות אלו אכן נותנות מענה מלא לזהותם הדתית של בני נח. על פי תפיסה זו, כשם שאנו קיבלנו במעמד הר סיני תרי״ג מצוות, כך קיבלו בני נח שבע מצוות וזוהי דתם. עמדה זו נתלית בדברי הרמב״ם, המדגיש שבני נח צריכים לקיים את המצוות מכוח ההתגלות למשה מסיני, ולא מהגיון ליבם והמוסר הטבעי שלהם, וכי בעבור הנוכרי ישנן רק שתי אפשרויות של זהות דתית: תורת בני נח או גיור לתורת משה.8
עמדה זו קנתה לה שביתה בקרב רבים כיוון שעולם ההלכה נוטה לחפש הגדרות ברורות ומדויקות. שבע מצוות בני נח מאפשרות קטגוריה מוגדרת להתייחסות לגויים; אולם, עובדה זו עצמה מחדדת את הקשיים העולים מתוכן. הקטגוריות ההלכתיות של התורה עולות מתוך חיי העם ומתוך בינת חכמיו; זוהי דרכה של תורה שבעל־פה ,

7 . אחד מן הספרים החיצוניים, המתאר את קורותיהם של אבות עם ישראל. נתחבר ככל הנראה בסביבת המאה השנייה לסה״נ .
8 . משנה תורה, הלכות מלכים, פרק י, הלכה ט. בהמשך מקראה זו נידונות התפיסה המחודשת של הרמב״ם בסוגיה זו, הדרך שבה היא נגזרת מעמדתו הפילוסופית והבעייתיות הקיימת בה.

המקבלת את כוחה מכוח קבלת עם ישראל. ביחס לעמים האחריםמדובר בקטגוריות חיצוניות וזרות שלא התהוו מתוך עולמם של העמים הללו.
סיבה נוספת להתקבלותה של עמדה זו היא שהסיפור המקראי מציג מהלך של ״זום אין״, מבט שמתוך הסיפור האנושי הרחב הולך ומתמקד בסיפורו של עם ישראל, ולכן טבעי שעם ישראל מתבונן על המציאות מתוך זווית המבט שלו. אף על פי כן, קשה עד מאוד לקבל עמדה שלפיה האופק הדתי השלם של בן נח הוא קבלת שבע מצוות מכוח ההתגלות למשה בהר סיני. מעבר לעובדה שלכאורה אין מקור ברור לדברי הרמב״ם, הם מעוררים קושי חמור: הרמב״ם תולה את כל העולם הדתי של האנושות בקבלת עובדה שאינה מוזכרת בשום מקור יהודי מפורש.
בשל הסיבות הללו, ובשל העיון בטיבן של מצוות בני נח כפי שהוא עולה מתוך הסוגיה – נראה שמצוות אלו לא נועדו להיות ״דת״ במובן של זהות דתית־רוחנית כוללת. הן מציבות קומה אנושית בסיסית וחשובה עד מאוד: שותפות של כל באי עולם במאמץ שלא להשחית את הארץ, שלא לפגוע במרחב וברובדי הקיום השונים. הן מאפשרות לכול להיות ראויים להלך על האדמה שברא הקב״ה. אך הן אינן עונות – ולא נועדו לענות – על הצורך העמוק של בקשת אלוהים בכל מרחבי החיים. אדרבה, המסקנה המתבקשת מעיון במהותן של מצוות אלו היא שהן אינן אלא בסיס ותנאי סף לקיום אנושי תקין ולא מחליפות את הקומה הדתית המלאה הנדרשת מאדם שאיננו מישראל .

]1[ בראשית ט, א–יא: הברית אחרי המבול
)א( וַיְבֶָרֶךְ אֱלֹ ִהִֹים ֶאֶת נֹ ַחַֹ וְֶאֶת בָָּנָיו ַוַיּאֶֹמֶר לֶָהֶם פְּרּוּ וּרְבּוּ וּמִלְאּוּ ֶאֶת הָאֶָרֶץ: )ב( וּמוֹרַאֲֶכֶם וְחִתְֶּכֶם יִהְֶיֶה ַעַל ָּכָּל ַחַיַַּת הָאֶָרֶץ וְַעַל ָּכָּל עֹוֹף הַשָּׁמִָיִם בְּכֹֹל אֲׁ ֶשֶׁר תִּרְמֹׂשׂ הָאֲדָָמָה וּבְָכָל דְֵּגֵי ַהַיָם בְּיֶדְֶכֶם נִתָּנּוּ: )ג( ָּכָּל רֶמֶׂשׂ אֲׁ ֶשֶׁר הּוּא ַחַי לֶָכֶם יִהְֶיֶה לְאָכְָלָה כְּיֶֶרֶק עֵֶׂשֶׂב נָתִַּתִּי לֶָכֶם ֶאֶת ּ ֹכֹּלֹ: )ד( ַאַךְ בָָּׂשָׂר בְּנַפְשֹׁוֹ דָמֹוֹ ֹלֹאֹ תֹאֹכֵלּוּ: )ה( וְַאַךְ ֶאֶת דִּמְֶכֶם לְנַפְשׁתֵֹיֶכֶם אֶדְרֹׁשֹׁ ִמִיַַּד ָּכָּל ַחַיָה אֶדְרְשֶׁנּּוּ וִּמִיַד הָאָָדָם ִמִיַַּד אִיׁשׁ אִָחִיו אֶדְרֹׁשׁ ֶאֶת נֶפֶׁשׁ הָאָָדָם: )ו( שֹׁ ֵפֵֹךְ ַּדַּם הָאָָדָם בָּאָָדָם דָּמֹוֹ יִשֵָּׁפֵךְ ִּכִּי בְּצֶֶלֶם אֱלִֹהִים עָָׂשָׂה ֶאֶת הָאָָדָם:
)ט( וַאֲִנִי הִנְִנִי מִֵקִים ֶאֶת בְּרִיִתִי אִתְֶּכֶם וְֶאֶת זַרְעֲֶכֶם אַחֲרֵיֶכֶם: )י( וְֵאֵת
ָּכָּל נֶפֶׁשׁ הַַחַיָָּה אֲׁ ֶשֶׁר אִתְֶּכֶם בָּעֹוֹף בַּבְּהֵָמָה וּבְָכָל ַחַיַַּת הָאֶָרֶץ אִתְֶּכֶם מִכֹֹּל יֹצְֵאֵי הַתֵָּבָה לְֹכֹלֹ ַחַיַת הָאֶָרֶץ: )יא( וַהֲקִמִֹתִי ֶאֶת בְּרִיִתִי אִתְֶּכֶם וְֹלֹאֹ יִכֵָּרֵת ָּכָּל בָָּׂשָׂר עֹוֹד ִמִמֵּ י ַהַמַּבּּוּל וְלֹֹא יִהְֶיֶה עֹוֹד מַבּּוּל לְשֵַׁחֵת הָאֶָרֶץ.

]2[ ספר היובלים, פרק ז: רשימה קדומה של מצוות בני נח
20. וביובל העשרים ושמונה החל נוח לצות את בני בניו תורה ומצווה ,כול המשפט אשר ידע. ויעד בבניו כי יעשו צדקה וכי יכסו ערות בשרם וכי יברכו את בוראם וכי יכבדו אב ואם ויאהבו איש את רעהו, וישמרו נפשם מזנות ומטמאה ומכל חמס.

]3[ סנהדרין נו ע״א–ע״ב: רשימת מצוות בני נח10
תנו רבנן: שבע מצות נצטוו בני נח: דינין, וברכת השם, עבודה זרה ,גילוי עריות, ושפיכות דמים, וגזל, ואבר מן החי.
רבי חנניה בן גמלא אף על הדם מן החי .
רבי חידקא אומר: אף על הסירוס .

9 . בהמשך המקראה נתייחס בהרחבה לנושא זה בראשונים ובאחרונים, ולכן מקורות אלו עוסקים בעיקר בתשתיות הסוגיה בחז״ל.
10 . מופיע גם בתוספתא )צוקרמאנדל(, עבודה זרה ח, ד.


רבי שמעון אומר: אף על הכישוף .
רבי יוסי אומר: כל האמור בפרשת כישוף – בן נח מוזהר עליו .
״לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש קסם קסמים מעונן ומנחש ומכשף וחבר חבר ושאל אוב וידעני ודורש אל המתים״ וגו׳ ״ובגלל התועבֹתֹ האלה ה׳ אלהיך מוריש אותם מפניך״, ולא ענש אלא אם כן הזהיר .
רבי אלעזר אומר: אף על הכלאים .
מותרין בני נח ללבוש כלאים, ולזרוע כלאים, ואין אסורין אלא בהרבעת בהמה ובהרכבת האילן .

]4[ סנהדרין נו ע״ב: המקור למצוות בני נחמנהני מילי ?
אמר רבי יוחנן: דאמר קרא ״ויצו ה׳ אלהים על האדם לאמר מכל עץ הגן אכל תאכל״. ויצו – אלו הדינין, וכן הוא אומר כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו וגו׳. ה׳ – זו ברכת השם, וכן הוא אומר ״ונֵֹקֵב שם ה׳ מות יומת״. אלהים – זו עבודה זרה, וכן הוא אומר ״לא יהיה לך אלהים אחרים״. על האדם – זו שפיכות דמים, וכן הוא אומר ״שֵֹפֵך דם האדם״ וגו׳. לאמר – זו גילוי עריות, וכן הוא אומר ״לאמר הן ישלח איש את אשתו והלכה מאתו והיתה לאיש אחר״. מכל עץ הגן – ולא גזל. אכל תאכל – ולא אבר מן החי .
כי אתא רבי יצחק תני איפכא: ויצו – זו עבודה זרה. אלהים – זו דינין .
בשלמא אלהים זו דינין, דכתיב ״ונקרב בעל הבית אל האלהים״ .אלא ויצו זו עבודה זרה, מאי משמע? רב חסדא ורב יצחק בר אבדימי ;חד אמר "סרו מהר מן הדרך אשר צויתם עשו להם״ וחד אמר ״עשוק אפרים רצוץ משפט כי הואיל הלך אחרי צו״.

]5[ ספר הכוזרי, מאמר ג, סעיף עג: המקור בגמרא הוא אסמכתא
]...[ אסמכתא, שאינה כי אם סימן לדבר שהיה ידוע להם בקבלה. כך בארו את הפסוק "ויצו ה׳ אלהים על האדם לאמר: מכל עץ הגן אכל תאכל" כרמז לשבע מצוות שנצטוו בני נח בדרשם ויצו אלו הדינים ]...[ מה רב המרחק בין הענינים האלה ובין הפסוק הזה. אין זאת כי עם קבלה היה בידם ענין שבע מצוות אלו וסמכוה על הפסוק הזה דרך סימן, למען הקל בזה על זכירת המצוות.

]6[ בבא קמא לח ע״א: ביטולן של מצוות בני נח
דא״ר מתנה: עמד וימודד ארץ ראה וכו׳ – מה ראה? ראה שבע מצות שנצטוו עליהן בני נח ולא קיימום, עמד והגלה אותם מעל אדמתם [...] מאי דרב יוסף? דא״ר יוסף: עמד וימודד ארץ ראה וכו׳ – מה ראה ?
ראה שבע מצות שקיבלו עליהם בני נח ולא קיימום, עמד והתירן להם .איתגורי אתגר? א״כ, מצינו חוטא נשכר! אמר מר בריה דרבנא: לומר ,שאפילו מקיימין אותן – אין מקבלין עליהן שכר. ולא? והתניא, ר״מ אומר: מנין שאפילו נכרי ועוסק בתורה שהוא ככהן גדול? ת״ל: אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, כהנים ולוים וישראלים לא נאמר אלא אדם, הא למדת, שאפילו נכרי ועוסק בתורה הרי הוא ככהן גדול! אמרי: אין מקבלים עליהן שכר כמצווה ועושה אלא כמי שאינו מצווה ועושה ,דא״ר חנינא: גדול המצווה ועושה יותר ממי שאינו מצווה ועושה.

]7[ הקדמת רב נסים גאון לתלמוד )מובא בדפוס וילנה בתחילת מסכת ברכות(: מצוות בני נח מחייבות על פי סברה
ועוד יש להשיב, והיאך יתכן לעונשן על דבר שלא נתחייבו בו ולא ניתן להם, והלא יש להם להשיב, כי אילו נצטוינו היינו עושים ואילו הוזהרנו היינו נזהרים ומקבלים כמו שקיבלו הם? והרי אנו פושטים אלו תשובת הטענות ונאמר, כי כל המצוות שהן תלויין בסברא ובאובנתא דליבא כבר הכל מתחייבים בהן מן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ עליו ועל זרעו אחריו לדורי דורים.11
11 . ראו ספרא, אחרי מות, פרשה ט: ״׳את משפטי תעשו׳ )ויקרא יח, ד( – אלה הדברים הכתובים בתורה שאלו לא נכתבו בדין היה לכתבן, כגון הגזלות והעריות ועבודת אלילים וקללת השם ושפיכת דמים, שאילו לא נכתבו בדין היה לכתבן״.

]8[ חובות הלבבות, שער ג, פרק ו: מצוות בני נח מושכלותוע״כ הם חייבים לבורא יתברך עבודה כוללת, והיא כל התורות השכליות ,אשר נהג בהם אדם וחנוך ונח ובניו ואיוב וחבריו עד ימות משה רבינו ע״ה. ומי שדבק בהם כלם לעבודת האלהים, ייטיב לו האלהים בטובה מיוחדת משאר בני אדם, ויתן לו עבודה יתירה בעוה״ז והגמול הגדול בעוה״ב, כמו אברהם שאמר לו האלהים: אל תירא אברם אנכי מגן לך שכרך הרבה מאד[...] והענין השני, טובות הבורא על עם מן העמים ואומה מן האומות, כמו שהטיב לבני ישראל בהוציאם מארץ מצרים והביאם אל ארץ כנען, וחייבם בזה עבודה יתירה על העבודה הראשונה ,והיא התורות השמעיות, אחר שהזהיר והעיר על התורות השכליות .

]9[ חולין צב ע״א–ע״ב: שלושים מצוות שקיבלו בני נח
]...[ ״ואקחה שלשים כסף ואשליך אותו בית ה׳ אל היוצר״ ]...[ רבי יהודה אומר: אלו שלשים צדיקי אומות העולם, שאומות העולם מתקיימים עליהם, עולא אמר: אלו שלשים מצות שקבלו עליהם בני נח ,ואין מקיימין אלא שלשה: אחת שאין כותבין כתובה לזכרים, ואחת – שאין שוקלין בשר המת במקולין, ואחת – שמכבדין את התורה.

]10[ ירושלמי, עבודה זרה, פרק ב, הלכה א:
שלושים מצוות שעתידים בני נח לקבל
דמר רב הונא בשם רב: ״וישקלו את שקלי שלשים כסף״ – אילו שלשים מצות שעתידין בני נח לקבל עליהן ]...[ רבי חייה בר לולייני בשם רבי הושעיה: כל המצות עתידין בני נח לקבל עליהם. ומה טעם? ״כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה״. ובסוף הן עתידין לחזור בהן. ומה טעם? ״ננתקה את מוסרותימו ונשליכה ממנו עבותימו״ – זו מצות תפילין זו מצות ציצית.

]11[ רבי מנחם עזריה מפאנו, ספר עשרה מאמרות, מאמר חקור דין, חלק ג, פרק כא: פירוט שלושים מצוות לבני נח
]...[ שבע מצות כלליות ופרטן שלשים כדאיתא בפרק גיד הנשה ואלו הן: באוב ידעוני דורש אל המתים. כרבי יוסי דאמר כל האמור בפרשת מכשף בן נח מוזהר עליו. הרי עשר מצות. שנית גלוי עריות ונטפלות אליה פרו אחת ורבו שתים במצות עשה ואסור הזכור אפילו יחדו בכתובה וכלאי בהמה והסרוס והרכבת אילן הרי שבע עיין בסמוך .
שלישית שפיכות דמים וסוטר לועו של ישראל טפלה אליה הרי שתים .רביעית ברכת ה׳ וכבוד התורה טפלה אליה וכן לעסוק בתורה שניתנה להם שבן נח העוסק בה הרי הוא ככהן גדול הרי שלש. חמישית גזל ושלא לעסוק בתורה מורשה אלינו טפלה אליה הרי שתים. ששית הדינין לישובו של עולם ולא ישבותו טפלה אליה הרי שתים. שביעית אבר מן החי ונטפלות אליה דם מן החי ונבלה ובשר המת הרי ארבע מספר כלן שלשים אף על פי שפרו ורבו מצוה אחת היא אלינו במספר תרי״ג לא יקשה למה נחלקה בזה לשתים כי אין למדין מתורת משה רבינו לתורת בני נח, אי נמי לעולם פרו ורבו אחת תחשב לנו ולהם ומצות דינין היא שנחלקה לשתים והן עשה ולא תעשה כדאיתא בגמרא ופירש רש״י עשה משפט ולא תעשה עול והקרבנות לכל הדורות הראשונים היו כמו שאינו מצווה ועושה. כך נראה לי לקיים כל דברי חכמים וכל אלה נשנו בפרק ארבע מיתות בר מתלת דאיתנהו בפרק גיד הנשה ואתיא שמעתין ככלהו תנאי וכלהו אמוראי דמר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי[...]

]12[ השגות הרמב״ן לספר המצוות לרמב״ם, שורש יד: מצוות בני נח
ויש לי עוד ספק וקושיא והוא ממה שאמרו )סנה׳ נו א( שבע מצות נצטוו בני נח והנה מנו עניין העריות כולן מצוה אחת והדינים כולם מצוה אחת וכן ענין עבודה זרה כלו מצוה אחת. והם שוים בה לישראל שהם חייבים בכל מה שבית דין שלישראל ממיתין עליה. והנראה בזה לומר שהוזהרו בני נח במצות שלהם בכללות לא בפרטים כלומר שנאמר להם בעריות על דרך משל כמו איש איש אל כל שאר בשרו לא תקרבו אל האם ואל האחות מן האם ואשת החבר וימנה אותם מפני זה מצוה אחת, אבל בישראל שריבה בהן לאוין ומניעות מאחר שהזהיר על כל אחד בלאו נפרד ימנו מצות רבות ]...[ בדינין אמרו במכילתא ומשפט אלו דיני אונסין ודיני קנסות ודיני חבלות. והנה כל אלו מנו אותם אחת ואין להם ענין לכללם בבת אחת אלא ששם אחד יכלול אותם והוא המשפט .

]13[ ספר החינוך, מצווה תטז: מצוות בני נח כלליותשלא להתאוות מה שביד אחינו בני ישראל[...]
גם כל בני העולם מחוייבין בה, לפי שהיא ענף למצות גזל שהיא אחת מן השבע מצוות שנצטוו עליהם כל בני העולם. ואל תטעה בני בזה החשבון של שבע מצוות בני נח הידוע והמוזכר בתלמוד )סנהדרין נו ע״ב(, כי באמת שאותן שבע הן כעין כללות, אבל יש בהן פרטים הרבה. כמו שאתה מוצא שאיסור העריות נחשב להם דרך כלל למצוה אחת, ויש בה פרטים כגון איסור אם ואיסור אחות מן האם ואיסור אשת איש ואשת אב וזכר בהמה )שם נח ע״ב[...] (