יהודים רואים באברהם את אביהם ואולם אוהלו היה פתוח לכל באי עולם. חלום על 'בתי חב"ד' אוניברסליים

הרב יעקב נגן

אברהם לא מבשר את המונותאיזם
"...וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה:". מתיאור ימי האבות ועד לחזון אחרית הימים חוזרת הקביעה האלוהית שייעודו של עם ישראל הוא להביא ברכה ואור לאנושות כולה. מה טיבהּ של אותה ברכה, ואיזו בשורה טמונה בה?

מקובל לענות לשאלה זאת בקביעה שבשורתו של אברהם היא הנחלת המונותאיזם בעולם והמאבק באלילות. אולם מקור הסבר זה מבוסס כולו על המדרש ועל דברי חז"ל: הסיפורים על אברהם השובר פסלים ומגלה את האלוהים מתוך התבוננות בשמיים מופיעים רק במדרש ואין לכך זכר במקרא. בניגוד לכך, ספר בראשית כמעט שלא מתאר מאבק באלילות. יתר על כן, המקרא מעיד כי בתקופת אברהם היו דמויות נוספות שהאמינו באל אחד, כדוגמת מלכי צדק מלך שלם שהיה "כהן לאל עליון" (בראשית יד, יח). אם כן, מהם חידושו ובשורתו של אברהם שאותם הוא הנחיל לכל העולם?

לחבר בין אנושי לאלוהי
כיוון לפתרון לשאלה מהם ברכתו וחידושו של אברהם, ניתן למצוא בפשטי הפסוקים – בנימוק המובא בתורה לבחירתו של אברהם כדמות מופת: "וְאַבְרָהָם הָיוֹ יִהְיֶה לְגוֹי גָּדוֹל וְעָצוּם וְנִבְרְכוּ בוֹ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ. כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט" (בראשית יח, יח–יט). לאחר ציון ייעודו של אברהם להביא ברכה לאנושות, התורה מנמקת את בחירתו בכך שהוא יצווה את בניו "לשמור דרך ה' לעשות צדקה ומשפט". משימתם של אברהם ושל זרעו מכוונת דווקא כלפי האדם, ולא כלפי האלוהים.
במבט מעמיק יותר נבחין בנקודה נוספת, שהיא בעיניי הבשורה של אברהם ושל היהדות – החיבור בין האנושי והאלוהי. זו המשמעות של "לעשות צדקה ומשפט" – התרחשות במרחב האנושי שהיא למעשה הליכה ב"דרך ה'".

תובנה זו אני מוצא בספר הקבלי הקדום "ספר הבהיר":
למה הוסיף הקב"ה ה"א באברהם יותר משאר אותיות אלא כדי שיזכו כל אבריו של אדם לחיי עולם הבא שהוא נמשל ליום, כביכול בו נשלם הבנין דכתיב (בראשית ט' ו) כי בצלם אלהים עשה את האדם, ואברהם בגמטריא רמ"ח כמנין אבריו של אדם.
ספר הבהיר מדייק ש"בצלם אלוהים" זה בגימטרייה רמ"ח, שהם כנגד רמ"ח אברים וזוהי גם הגימטרייה של 'אברהם'. 'אברהם' מבשר לעולם את העיקרון העמוק של היהדות שהאדם נברא 'בצלם אלהים'. כלומר, כפי שהסברתי, אברהם מלמד את העולם על החיבור שיש בין האנושות לקב"ה, ושהחיבור הזה בין השמיים לארץ הוא שיביא ברכה וגאולה לעולם.

בתובנה זו בחר הראי"ה קוק לפתוח את ספרו "לנבוכי הדור": "שהאדם נברא בצלם אלוהים זה הוא יסוד התורה". לפי דעתי הבשורה המרכזית של הרב קוק קשורה גם היא באופן עמוק לרעיון של צלם אלוהים, ולא בכדי גם שמו הראשון של הרב קוק הוא אברהם.

יש משמעויות רבות לחידוש שהאדם נברא בצלם אלוהים, ביניהן ההבנה המובאת בתיאור שבספר בראשית שהזולת אף הוא צלם אלוהים, ולכן חייו קדושים – "שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם" (בראשית ט, ו). נוסף על כך, היות האדם עשוי בצלם אלוהים הוא מקור הדרישה ללכת ב'דרך ה'' כאברהם ולהידמות לאלוהים כדבריו של משה רבנו: "וְהָלַכְתָּ בִּדְרָכָיו" (דברים כח, ט).

צלם אלוהים ובשורת ההומניזם הדתי
האמונה באלוהים יכולה להביא לפירוד באנושות אך גם לחיבור בין פרטיה. תפיסות הרואות באלוהים ישות פרטיקולארית השייכת רק לעם אחד ולא לאחֵר זורעות פירוד. לעומת זאת, אמונה באלוהים הנוכח בכל אחד ואחד, ותפיסת כל אדם כענף המסתעף מתוך אילן קדוש אחד, היא היסוד לבניית אמונה באלוהים היוצרת חיבור בתוך האנושות. היהדות אינה מסתפקת בהפצת האמונה באלוהים אחד. הרעיון המהפכני באמת הוא שאלוהים האחד הנוכח בכל אדם. האמונה הזו היא היסוד שיביא לידי מימוש, במהרה בימינו, את נבואות אחרית הימים על כלל האנושות החיה בשלום ובאחווה.
מו"ר הרב ליכטנשטיין, הסביר שמקורו של ההומניזם הדתי הוא היסוד שכל אדם נברא ב'צלם אלוהים'. אם כן, אפשר לומר שאברהם אבינו שהצליח לקשר בין האנושי לאלוהי בישר את ההומניזם הדתי.

יסודות אלו של המקרא פותחו בהמשך בידי חז"ל. כפי שהרחבנו בשער הקודם, הכלל המפורסם של ר' עקיבא שלפיו "ואהבת לרעך כמוך" הוא "כלל גדול בתורה", מעורר קשיים: כיצד אנו יכולים לקבל את קיומו של כלל גדול במערכת דתית שמתעלם לחלוטין מהיחס בין האדם לאלוהיו (בין אדם למקום)?
בשער הקודם על האהבה הבאתי פנים שונות לשאלה כיצד אהבה קשורה לשמו של ה'. אולם ההבנה שהחידוש של היהדות הוא ההכרה האנושית בכך שהאדם הוא 'צלם אלוהים', יכולה לסייע לנו להבין את כוחה של אהבה לא רק ביחסים הקרובים אלא גם ביחס לעצם ערך אהבת האדם.
רבי עקיבא שהוא מקור האמירה שמדובר בכלל גדול מסביר במקום אחר את היסוד של הבריאה ב'צלם אלוהים': "הוא (רבי עקיבא) היה אומר: חביב אדם שנברא בצלם. חִבה יתירה נודעת לו שנברא בצלם, שנאמר (בראשית ט, ו): 'כי בצלם אלוהים עשה את האדם'". החיבה הנודעת לאדם נובעת מהממד האלוהי שבו, ולפיכך אהבת אדם היא ממילא אהבת האלוהים.

צלם אלוהים של האדם האוהב
לאחרונה מתפשטת הקבלה ורעיונות קבליים בציבור הרחב באופן חוצה מגזרים. בשער הקודם ראינו בהרחבה את יחסו של הזוהר לאהבה מתוך דגש על המשמעות של אהבה בין איש לאשתו, אולם כפי שראינו הדברים נוגעים גם לאהבת הזולת בכללה. באופן דומה יש לראות את התפשטות הרעיון של צלם אלוהי שבאדם המקדש את החיבור בין אנשים. התפיסות הללו עשויות להביא לפיתוח נוסף את בשורת התקדשות ההוויה האנושית דווקא מתוך ראייה של הנוכחות האלוהית שבתוכה.

אחת מהדמויות המשמעותיות שדחפו להפצת הקבלה בציבור הרחב ולחשיפה הרבה אליה היה הרב יהודה לייב אשלג, בעל פירוש 'הסולם' על ספר הזוהר. נוסף על פירוש הסולם הוא כתב מספר מאמרים שמטרתם הייתה לפרסם את בשורת היהדות והקבלה בציבור הרחב. במאמרו 'מתן תורה' הוא מתמקד בשאלה שהצגנו לעיל, כיצד ייתכן שהכלל הגדול בתורה הוא "ואהבת לרעך כמוך", והרי אהבה זו עוסקת רק ביחסים שבין אדם לחברו ולא ביחס שבין אדם לאלוהיו? איך ייתכן שנקיים את כל מצוות התורה ללא קישור לשם ה' כלל?
הוא מציע הסבר לאופן שבו מתחברים האלוהי והאנושי על בסיס "ואהבת לרעך כמוך". הדבר הבסיסי והיסודי ביותר שאנו יודעים על הקב"ה הוא שנתינתו היא לא על מנת לקבל. אהבה "כמוך" היא אהבה שאינה מונעת מאגו או מאינטרסים, אלא כזו ששמה את הזולת במרכז. כאשר אהבתו של האדם היא כזו, הוא מִדמה לאלוהים, ובכך מתקרב אליו ודבק בו. ממילא אדם שאוהב אחר "כמוך", בלי פניות או חישובי תועלת, אוהב אדם אחר בצורה דומה לאהבה של אלוהים אותנו.

צלם אלוהים שלי ושל האחר
ראינו עד כה שני הסברים כיצד "ואהבת לרעך כמוך" רלוונטי למצוות שבין אדם למקום: לפי ההסבר הראשון המבוסס על דברי ר' עקיבא במשנה באבות, אהבת האחר היא למעשה אהבת אלוהים שהרי האדם הוא צלם אלוהים, ואילו לפי ההסבר של הרב אשלג האלוהים נמצא באדם עצמו, האוהב, וכך מתממש הקשר עם אלוהים באהבת האחר.
לדעתי חשוב לשלב את שתי האמירות האלה יחד: בכל אחת מהתפיסות הללו בפני עצמה טמונה סכנה. היסוד המדגיש את צלם האלוהים שבאדם עצמו עלול להביא לתחושת חשיבות עצמית מופרזת ולאגוצנטריות. מנגד, היסוד המדגיש את צלם האלוהים שבזולת עשוי לגרום לאדם תחושת ביטול עצמי, כאילו הוא עפר ואפר. האיזון נותן לזולת את מקומו לא מתוך ביטול העצמי אלא מתוך העצמת הזולת.

במשך אלפי שנים מצאה היהדות אינספור צורות חדשות לחבר בין שמיים וארץ. כיוון זה מצוי במיוחד בתורת הקבלה, שסוד החיבור בין האלוהי והאנושי הוא הליבה שלה. הספר הקבלי הקדום "ספר יצירה", המתאר את כוחות היצירה האלוהיים, משרטט תמונה של כוחות היצירה האנושיים המקבילים אליהם. בדומה לכך, הספר "תומר דבורה" של המקובל רבי משה קורדוברו (רמ"ק) מוקדש כולו לתרגומם של שלוש עשרה מידות הרחמים של אלוהים להנחיות מעשיות ביחסי האדם וזולתו. בזוהר הקדוש מופיע באינספור מקומות שהתפיסה שלפיה האלוהים נוכח באדם מקדשת את מערכות היחסים הבין־אישיים, ובייחוד את מערכות היחסים בין גבר ואישה.

אוהל אברהם
בכל רחבי העולם יש בתי חב"ד הדואגים לכל יהודי ויהודי. מרגש מאוד שלא משנה איפה תנחתו ברחבי הגלובוס, יהיה שם תמיד בית חב"ד שיקבל אתכם וייתן לכם מקום. חלומי הוא שלבתים אלו יתווספו בתים המיועדים לכל אדם באשר הוא שם, בדומה לאברהם שקיבל באוהלו כל אדם, ועל פי המדרש דאג לא רק לצרכים החומריים של אורחיו אלא גם לאלה הרוחניים. אוהלי אברהם, שמטרתם היא לאו דווקא לשנות את זהותם של אנשים אלא להביא להם ברכה ואור, מתוך אמונה שהדברים שברשותנו הם נכס שמחובתנו להרבות טוב באמצעותו.
דאגה לעולם הזה של אחרים, מלמדת החסידות, היא דאגה לעולם הבא של עצמך.

מי מרים את הכפפה?

ספר הבהיר, פסקה ו.
ראו: הרב חיים סבתו, מבקשי פניך: שיחות עם הרב אהרן ליכטנשטיין, ירושלים תשע"א (עמ' 125).
משנה אבות ג, יד.
הרב אשלג פרסם את המאמרים בשלוש חוברות בשנת תרצ"ג, והם כונסו מחדש בידי תלמידיו לספר קצר בשם מתן תורה.